ככה התאהבתי בפיסטוק בפעם הראשונה

אהבה ממבט ראשון מבלי לדעת שהיא ממבט ראשון

כילד קטן, שבילה אצל סבתא שלו דיי הרבה במטבח, ולא, לא כי אהבתי או סיקרן אותי לראות מה היא עושה, פשוט היא הייתה צריכה לשמור עלי, וכיאה לסבתא, רוב היום שלה היה במטבח אז פשוט ישבתי שם.

מריח את הריחות של האוכל שבישלה, רואה איך מטפלת בעלים וחומרי הגלם שקנתה מהשוק וככה הייתי נוכח בתוך עולם של סירים, בישולים, ריחות וכתמים של שמן.

יום אחד, (כנראה יום המזל שלי) הרחתי ריח מאוד נעים, ריח שלא היה בשגרת המטבח שלה. זה לא היה ריח של בצל ושום מטוגן, לא אורז שמתבשל ולא ריח חזק של אדמה מהסלק שהתבשל לו לקובה אדומה.

היא הכניסה הרבה מאוד פיסטוקים לתנור לקלייה. פזרה אותם ככה יפה על המגש כדי שכל אחד יקבל את תשומת הלב שמגיעה לו מהתנור. שהתקרבתי והסתכלתי פנימה ראיתי מבעד לזגוגית את כל הפיסטוקים שוכבים שם בחממה נעימה. הירוק המבצבץ ממעטפת של קליפה אדמדמה בתוספת הריח הנעים והאור הפנימי בתנור, הפך אותם ממש למהפנטים.

לאחר די מעט זמן יצאו החוצה להתקרר. סבתא שלי קצצה אותם דק, הקליפה האדמדמה נפרדה ברובה מרוב הפסוקים. והצבע שלהם היה מופלא, הריח משכר והטעם, לגביו אין צורך להסביר.

לא זכור לי בדיוק מה סבתא שלי עשתה עם הפיסטוקים הקצוצים, אפילו לא זוכר אם אכלתי משהו מזה בהמשך היום. אולי בקלוואה, אולי מלפוף ואולי סתם פזרה אותו על אורז לבן עם בצל מטוגן. אבל מה שכן זכור לי, זה איך פגשתי והתאהבתי בפיסטוקים בפעם הראשונה.

אז איך הייתה הפעם הראשונה שלכםן?

#פיסטוק #המגיפההירוקה